קשר רנט א קאר בע"מ נ' שיינר ואח'

החלטה

המחלוקת בין הצדדים היא מיהו הגורם, אשר עליו לפצות את התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכבה באירוע תאונת דרכים.

המדובר בתאונת שרשרת. רכב התובעת היה הראשון בשיירה, לאחריו רכב בו נהג הנתבע 1, ולאחריו רכב בו נהג הנתבע 3. התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2 בהיותה מתירת השימוש ברכב או המעבידה של הנתבע 1 וכנגד הנתבעת 4 בהיותה המבטחת של הרכב בו נהג הנתבע 3.

בכתב ההגנה של הנתבעים 1 ו-2 הם טענו כי הנתבע 1 עצר את רכבו לאחר רכב התובעת וכי הרכב בו נהג הנתבע 3 פגע בו והדף אותו אל עבר רכב התובעת. הם הסתמכו גם על הודעת הנהג ברכב התובעת, שצורפה לכתב התביעה ובה נכתב כי רכבם נהדף כאמור.

בכתב ההגנה של הנתבעים 3 ו-4 הם טענו כי רכב בו נהג הנתבע 1 הוסע בנתיב המקביל וסטה בפתאומיות אל נתיב נסיעת רכבם ובלם ובכך חסם אותו, כך שנוצר מגע קל בין כלי הרכב. הם הכחישו מעורבות של רכב התובעת בתאונה זו. לטענתם לאחר התאונה לא נצפה רכב נוסף שהיה מעורב בתאונה וכי נהג התובעת לא פנה אל הנתבע 3. הנזק שנגרם לרכב התובעת הנו תוצאה של סטיית רכב הנתבע 1 אל נתיב נסיעת רכב התובעת ופגיעתו בו, זאת ללא כל קשר למגע הקל שנוצר בין רכבם לרכב שלפניהם.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי להטיל את האחריות לתאונה על הנתבע 3.

שוכנעתי מהעדויות כי התאונה התרחשה בשל אי שמירת מרחק מספיק של רכב הנתבע 3 מהרכב שלפניו. כן שוכנעתי כי הנזקים שנגרמו לרכב התובעת היו בעקבות הדיפתו של רכב הנתבע 1 על ידי רכב הנתבע 3.

הנתבע 1 אמר בעדותו, כי הוא נסע לאחר רכב התובעת בנתיב השמאלי. רכב התובעת עצר והוא עצר אחריו במרחק של כחצי מטר עד מטר. או אז התנגש בו רכב הנתבע 3 מאחור והדף אותו אל הרכב שלפניו.

גרסתו זו נתמכה בעדותו של הנהג ברכב התובעת שהיה הראשון בשיירה ואשר עדותו הייתה נטולת פניות. הנהג אמר כי כאשר הוא בלם, הוא שמע את רעש הבלימה מאחוריו ורכב הנתבע 1 נהדף אליו. הוא הרגיש מכה אחת בלבד ברכבו. לדבריו הוא למד על אופן התרחשות התאונה הן ממה שראה במראה והן משיחות שהתנהלו בחוץ בין הנהגים המעורבים. מעדות זה עלה כי רכב הנתבע 3 פגע ברכב הנתבע 1 וזה נהדף את רכב התובעת.

איני מקבל את טענת הנתבע 3, כי התאונה התרחשה לאשר שרכב הנתבע 1 סטה לעברו ובכך קיצר את מרחק הבלימה. מעבר לכך שהנתבע 1 הכחיש את הנטען אלא שגם אם הנתבע 1 עבר בשלב כלשהו לנתיב בו נסע הנתבע 3,שוכנעתי כי לא זה היה הגורם לתאונה. ראשית, נהג התובעת אמר בעדותו, כי בזמן הבלימה הוא ראה במראה את הרכב בו נהג הנתבע 1 כשהוא מאחוריו בנתיב. שנית, מתמונות הנזק של רכב הנתבע 1 עולה שהנזק נגרם בגב הרכב ובחזיתו ולא בצד הרכב כפי שהיה צפוי על פי גרסת הנתבע 3. שלישית, נראה מעדותו של הנתבע 3 כי מהירות נסיעתו יחסית לתנאי הדרך הייתה גבוהה, כ-70-80 קמ"ש. שני הנהגים האחרים העידו כי התנועה במקום הייתה איטית. בנסיבות אלה יש להניח שאם הנתבע 3 היה מתאים את מהירות נסיעתו לתנאים במקום, שאז התאונה הייתה נמנעת.

סוף דבר התביעה נדחית כנגד הנתבעים 1 ו-2 ומתקבלת כנגד הנתבעים 3 ו-4. בהתאם להסכמת הצדדים סכום התביעה עמד על סך של 4,693 נכון ליום 18.2.2010. אשר על כן הנתבעים 3 ו-4 ביחד ולחוד ישלמו לתובעת את הסכום האמור בתוספת הצמדה וריבית כדין, אגרת בית משפט, שכר העד הפסוק ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,600 ₪.

מאחר שנתבעים 1 ו-2 נגררו להליכים אלה לאור טענת הנתבעים 3 ו-4, אזי הם יישאו בהוצאותיהם וישלמו לנתבע 1 הוצאות בסך של 500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,600 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: